החלטה בתיק תיק הוצל"פ 18-03115-11-3

בפני בקשת חייב בטענת "פרעתי". לאחר שעיינתי בתיק בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי טיעוניהם בעל-פה בדיון שנערך בפני היום, להלן החלטתי בבקשה:                                         

עיקרי העובדות:                                             

עסקינן בתיק שנפתח לשם ביצוע פסק דינו של בימ"ש השלום בפתח תקווה, ב - ת"א 3990-08, ביום 02.02.10. במסגרת פסק הדין ניתן תוקף להסכמת הצדדים שזו לשונה:                              

"הנתבע יהיה רשאי להישאר במושכר עד לתום תקופת האופציה -  01.02.13.                                                  

מוסכם בין הצדדים, כי דמי השכירות אשר ישולמו לתובעת בין המושכר, החל מיום 01.02.10 ועד לתום תקופת השכירות  - 01.02.13 יעמדו על סך של 3,200 דולר ארצות הברית, בהתאם לשער הדולר אשר יתפרסם במועד ביצוע התשלום."                      

תיק ההוצאה לפועל נפתח, ביום 14.02.11, בגין שלושה חודשים עבורם לא שילם החייב מאומה ע"י דמי השכירות (היינו, 9600 דןלר) וכן תשעה חודשים נוספים, בגינן שילם החייב סך 2,000 דולר בלבד

(היינו, 1,200 דולר * 9, 10,800 דולר), ובסה"כ 20,400 דולר.  

קרן החוב בפתיחת התיק בש"ח, עמדה ע"ס 75,480 ש"ח ובצירוף אגרות ושכ"ט עו"ד בפתיחת התיק, 80,634.84 ש"ח.                     

ביום 06.04.11, בוצעה הגדלת חוב, בסך 4,751.73 ש"ח ממועד מסירת האזהרה לידי החייב ועד היום לא שילם החייב מאומה ע"ח החוב, ויתרת החוב נכון להיום עומדת על 92,574.88 ש"ח.    

טענות החייב:                                                

לטענת החייב, מילא אחר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד. הנכס הוא מבנה תעשייתי והחייב משכיר את הנכס בשכירות משנה ל-2 עסקים.                                                     

לחייב חברה בשם אור מאור קור בע"מ. לטענת החייב, ביקש מס' פעמים מהמשיבה ומבא כוחה חשבונית מס עבור התשלומים שבוצעו ואישור ניכוי מס במקור, אך נענה בשלילה.                     

אי לכך, טוען החייב, נאלץ לשלם את תשלומי השכירות מכיסו הפרטי ולא מחשבון החברה, כל זאת, כאשר הוצאה זו אינה מוכרת לצורכי מס הכנסה ולצורך קיזוז עם מע"מ תשומות, ובשל מחדלה של הזוכה.    

לטענת החייב, בהעדר פטור מניכוי מס במקור ועל מנת שלא להיחשף לדרישה כפולה לתשלום משלטונות המס, כמו גם מהזוכה, שילם החייב 2,000 דולר עבור דמי השכירות, כסכום המשוערך כלפי מעלה, וזאת עד להתחשבנות סופית עם רשויות המס.                                                       

החייב מפנה להוראות צו מס הכנסה (קביעת דמי שכירות כהכנסה לעניין ניכוי מס במקור), התשנ"ח 1998, ותקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלום דמי השכירות), התשנ"ח 1998.                                                                                       

כן, מפנה החייב לפסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון ב - ע"א 1097/99 א.מ.ג ייעוץ ופיקוח בטחוני נ' מיקי כהן, במסגרתו הוכרו ניכויים שביצע החייב בגין תשלום מס, כסכומים שניתן לקזזם מיתרת החוב, במסגרת בקשה בטענת "פרעתי".             

לטענת החייב, תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב, שכן הזוכה  - בשל מחדלה - אינה רשאית לקבל את מלוא דמי השכירות.                                                                           

זאת ועוד, טוען החייב, כי בשל התנהלותה של הזוכה, נגרם לו נזק כספי.                                                                                                                   

החייב מבקש להורות לזוכה להמציא חשבוניות עבור התשלומים ששילם.